בנייה (צילום: )מיכאל גיידה, פיקסאביי

בפסק דין שניתן בסוף השבוע שעבר על ידי בית המשפט העליון (השופטים דפנה ברק ארז, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין) דחה בית המשפט בקשת רשות ערעור שהגישה עיריית תל-אביב כנגד פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בו נקבע כי אין העיריה רשאית לחייב בהיטל השבחה עקב אישור שימוש חורג מהיתר.

זאת להבדיל מאישור שימוש חורג לזכויות המאושרות על פי תכנית.

בפסק הדין נקבע כי מתן שימוש חורג מהיתר הינו אירוע במסגרתו ממומשות זכויות שקימות כבר ומשכך לא יהא זה צודק לגבות היטל השבחה בנסיבות כאמור בהם לא נעשתה פעולה תכנונית המוסיפה על הזכויות במקרקעין.

החלטת בית המשפט התייחסה לחמישה מקרים שונים, בהם ניתן על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת”א שימוש חורג מהיתר (לא שימוש חורג מתכנית). הבקשות אושרו על ידי הוועדה המקומית והיא הוציאה שומות היטל השבחה בגין עליית הערך עקב מתן השימוש חורג מהיתר.

בתחילה נקבע בהליכים על ידי ועדת הערר כי “היתר לשימוש חורג מהיתר לא מהווה אירוע מס עצמאי, אלא, ככל היתר בניה, אירוע מימוש”.

בית המשפט המחוזי אימץ את החלטת ועדת הערר וקבע כי “היתר לשימוש חורג מהיתר אינו מקנה שימוש זמין יותר לזכויות, שכן הזכויות כבר זמינות ורק ‘ממתינות’ למימוש. כלומר, אירוע המס הוא אישור התכנית והקניית הזכויות, מתן היתר לשימוש חורג מהיתר מהווה אירוע מימוש של אותם זכויות”.

בית המשפט העליון הכריע בבקשת רשות ערעור שהגישה הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב ופסק, פה אחד, כי אכן שימוש חורג מהיתר הינו אירוע מימוש ולא אירוע משביח/מס לכשעצמו. דהיינו, ככל והיה כבר מימוש בדרך של מכר באותו הנכס במהלך השנים הרי שלא ניתן יהיה לגבות שוב היטל השבחה עקב מתן השימוש חורג מהיתר.

השופט שטיין בדעת מיעוט סבר שניתן להגיע למסקנה זו מלשון החוק ואין צורך לפרש אותה, מלשון החוק לדבריו, ניתן לקבוע שהיטל השבחה נוצר רק במקום שיש הרחבת זכויות השימוש במקרקעין ולא מימוש של זכויות קיימות כבר על פי התכנית.

לעומת זאת, דעת רוב שופטי ההרכב, השופטים דפנה ברק ארז ועופר גרוסקופף הייתה שלשון החוק אינה ברורה ואין בה ביטוי לאבחנה שבין שימוש חורג מהיתר לבין שימוש חורג מתכנית. למרות האמור הגיעו אף הם לאותה המסקנה וקבעו שעמדת הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב אינה תואמת את תכלית החוק שהינה לחייב בהיטל השבחה בגין פעולות תכנוניות בלבד.