חשיפה: נלחץ להציג מול מנהלים? תתחיל בלשכוח את ׳חוקי הדיבור מול קהל׳

דיבור מול קהל הוא אחד הפחדים הנפוצים בעולם המערבי. מסתבר שאחת הסיבות העיקריות לתופעה עומדת בסתירה לכל מה שלימדו אותנו. דיברנו עם טל וורונל, מומחה להעברת מסרים ולהכשרת מרצים, ששובר את המוסכמות המקובלות של ׳עשה ואל תעשה׳ בדיבור מול קהל.

טל וורונל
טל וורונל

כתב: שי ניר

אולי יעניין אותך:

3 טעויות קטנות שגורמות לך לשקשק מול קהל

״זה הזוי. האם ידעת שבין 70-85% מהאנשים בישראל נלחצים במידה כזו או אחרת כשהם צריכים לדבר מול קהל?״

כל כך הרבה? איך זה יכול להיות?

״כן. יש לזה מגוון סיבות, אבל אחת מרכזית היא שלימדו אותנו שיש דרך ״נכונה״ לדבר מול קהל.

כל אחד שתשאל אותו מה הבסיס לדיבור מול קהל ידקלם לך את אותה מנטרה: להזיז את הידיים, לשנות את הקול, להסתכל בעיניים ולהיות בתנועה… כל אלו חוקים שקיבלו חשיפה אי שם בשנת 1915 ומלווים אותנו עד היום.

אבל אתה יודע מה הבעיה עם החוקים האלה?
שהם גורמים לאנשים להיות דווקא לחוצים יותר, ועל הדרך גם להשפיע פחות על הקהל.״

איך זה קשור ללחץ מול קהל?

״כאשר אתה חושב שיש לך דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות משהו, אתה מעמיד את עצמך במצב שבו אתה מרגיש נבחן. ככל שתעשה דברים בצורה יותר נכונה, כך תקבל ״ציון״ גבוה יותר, כאילו מדובר במבחן במתמטיקה…

העניין הוא שבסיטואציה שהיא גם ככה מלחיצה, אנחנו צריכים למצוא דרכים להפחית את תחושת ״ההיבחנות״ ולא להוסיף לה. במחקר הבא למשל, אפשר לראות שככל שדוברים הרגישו שהם יותר נבחנים, כך היה להם קשה יותר לתפקד מול קהל.״

כשאנחנו מצפים ״להיבחן״ כאשר אנחנו מדברים מול קהל אנחנו מתפקדים פחות טוב
כשאנחנו מצפים ״להיבחן״ כאשר אנחנו מדברים מול קהל אנחנו מתפקדים פחות טוב

יצא לך לראות את זה אצל אנשים?

״הרבה לקוחות אומרים לי שחלק ממה שעובר להם בראש כשהם מדברים מול קהל זה:

״אני צריך לזכור לדבר עם הידיים, ולשנות את הקול כדי לא להיות מונוטוני ומשעמם״

״אני חייב לזכור להיות בתנועה כדי לא להרדים אותם!״

כלומר, תוך כדי שהם מדברים, יש להם תפיסה לאיך לעשות את זה נכון, והפחד לא לעמוד בציפייה הזו מכניס אותם ללחץ מיותר.

אבל רגע, זו לא הבעיה היחידה…

מה עוד?

״מעבר לזה שהדובר יהיה בלחץ, תחשוב איך הוא ייראה כשהוא יחשוב על למשל לשנות את הקול או על לדבר עם הידיים.

אתה יודע מה? תן לי להמחיש לך את זה:

נסה אתה רגע לדבר תוך כדי שאתה חושב על להזיז את הידיים.״

טוב זה לא מרגיש כל כך טבעי…

״זה בדיוק העניין. כאשר אתה מכריח את עצמך לעשות את כל הדברים האלו תוך כדי שאתה מדבר, זה מרגיש לך מאולץ ולא אותנטי.

וכשאתה עושה משהו שלא מרגיש לך טבעי, ועוד בסביבה מלחיצה כמו מנהלים בכירים? זה רק מוסיף ללחץ.״

טל וורונל: ״לדבר בישיבת הנהלה זה גם ככה מלחיץ, אז למה לשים על עצמנו עוד לחץ?
טל וורונל: ״לדבר בישיבת הנהלה זה גם ככה מלחיץ, אז למה לשים על עצמנו עוד לחץ?

אולי יעניין אותך:

3 טעויות שגורמות לך להילחץ מול קהל, ושיטות הברזל להתמודד איתן

אבל רגע, הרי כל מי שתראה שמדבר בצורה כריזמטית עושה את הדברים האלו, אז איך זה מסתדר?

״נכון. לרוב, הדוברים הכריזמטיים, שמניעים אנשים ומשפיעים על קהל אכן מקפידים על הדברים האלו. העניין הוא שזה מגיע ממקום אחר. לא כי הם אומרים לעצמם: ״עכשיו אני אשנה את הטון״ אלא זה בא בצורה טבעית.״

נשמע חמקמק… איך אפשר לגרום לזה לבוא ״טבעי״?

״הרעיון הוא ״להתחבר״ לתוכן ולערך שאתה מביא כאשר אתה מדבר. אם אתה חושב בצורה טכנית על זה שאתה רוצה למשל להדגיש מילה כזו או אחרת, זה יישמע מכאני.

אבל אם תהיה ממוקד בתוכן ובערך שאתה נותן לקהל, ההדגשות, תנועות הידיים, התנועה… הכל יבוא בצורה טבעית, מבלי שתחשוב על זה באופן ישיר.

דמיין שיחה רגילה שבה אתה ממוקד בתוכן ושאתה באמת מתכוון ומאמין במה שאתה אומר – בשיחות כאלה רובנו מדברים בסדר גמור.

אבל כאשר אנחנו מול קהל, ובילבלו אותנו שצריך לחשוב על הפעולות הקטנות והטכניות האלו – הכל מתחיל להתבלבל ולהתבלגן…

ולכן רוב הפוקוס צריך להיות על תוכן הדברים ולא על טכניקות הגשה.״

זה מחזיר אותי למה שציינת בהתחלה – שהציות לחוקי הדיבור ״הנכון״ מפחית מההשפעה שלנו על הקהל.

״בדיוק. כי ברגע שאנחנו ממוקדים בחוקים טכניים, אנחנו לא ממוקדים בתוכן, ונראים לא אותנטיים ובכך אנחנו מחלישים את מידת ההזדהות של הקהל איתנו ועם המסר.

כאשר אנחנו מסתכלים על מישהו שמדבר, וקשובים אליו, המוח שלנו מפעיל באופן אוטומטי את ׳אפקט המראה׳.

אפקט זה מופעל על ידי נוירוני מראה שגורמים לכך שנחקה את הבעות הפנים, את שפת הגוף ואת היחס של הדובר אל הנושא שעליו הוא מדבר.

אני בטוח שיצא לך להיות בסיטואציה בה מישהו דיבר בלהט ובהתלהבות על נושא מסוים, ותוך כדי שהוא דיבר, שמת לב שאתה בעצמך נדבק בהתלהבות. אבל בדרך הביתה, כשחשבת על הדברים שהוא אמר, זה היה נשמע לך שטותי.

מכיר?״

מכיר היטב… יש לי כמה כאלו בעבודה.

פוליטיקאים רבים אומרים שטויות בפאתוס שנראה לנו משכנע...
פוליטיקאים רבים אומרים שטויות בפאתוס שנראה לנו משכנע…

״זה לרוב נובע מהאופן שבו הוא דיבר. ולכן זו בדיוק צריכה להיות השאיפה שלנו – להראות את הרגש שיש לנו כלפי הנושא שעליו אנחנו מדברים. זה יכול להיות כמה אנחנו מאמינים שהרעיון שלנו טוב, או כמה התחום שאנחנו מדברים עליו מעניין בעינינו. אבל זה לא יקרה בצורה טבעית אם נחשוב על הדגשת מילה כזו או אחרת.

ותראה את היופי – ברגע שנעשה את זה, פתאום כל השאר יסתדר מעצמו:

הקול שלנו לא יהיה מונוטוני, הידיים ינועו בטבעיות, התזוזה שלנו תהיה מותאמת,

והחשוב ביותר הוא שנהיה אותנטיים, כי אנחנו באמת מאמינים בערך שאנחנו מעבירים.

וכך זה יתרום לכך שנהיה פחות לחוצים מכיוון שאנחנו לא מנסים לעשות דברים מאולצים, וכבונוס ניצור השפעה והזדהות אצל המאזינים בזכות ׳אפקט המראה׳.״

יפה, עכשיו צריך ליישם…

טל וורונל: ״הבסיס לשכנוע הוא החיבור שלנו לתוכן״
טל וורונל: ״הבסיס לשכנוע הוא החיבור שלנו לתוכן״

טל, לפני שנסיים, תוכל לתת לקוראים שלנו איזה טיפ או המלצה?

״בכיף. כשאנשים לחוצים מלדבר מול קהל, הם נוטים ׳להסתער׳ על זה ומיד להתחיל לדבר. ׳העיקר לסיים עם הסבל הזה כמה שיותר מהר…׳

אבל מה שצריך לעשות הוא דווקא להיפך מהאינסטינקט – במקום למהר, להאט. זה אומר שלפני שמתחילים לדבר, לקחת 2-3 שניות, לסקור את האנשים, לקחת אוויר, ורק אז להתחיל. כך יהיה לנו מספיק אוויר בריאות כדי להפיק קול יציב, וגם כדי להזרים חמצן למוח.״

לסיום טל, איך הקוראים שלנו יכולים ללמוד עוד ממך?

״תראה, לאורך השנים מצאתי שהקושי הגדול ביותר בלדבר מול קהל נמצא בדקות הראשונות. וככל שהתנסיתי, מצאתי שיש כמה כלים פשוטים, שאם מיישמים אותם, אפשר להקל מאוד על הלחץ שלנו ברגעים הלא פשוטים האלה.

אתן לך קישור שתוכל לשים לקוראים, ובו מחכה לזמן מוגבל מדריך קצר וחינמי שיעזור להם לעבור בשלום את הדקות הראשונות בדיבור מול קהל.״

טוב, תודה שמחתי לדבר.

״גם אני, צריך לעשות את זה יותר :)״

>>> קישור למדריך ׳לשרוד את הדקות הראשונות מול קהל׳

*Disclosure:

מגזינים ועיתונים לא טורחים לציין זאת, אך כתבים רבים ומקורות רבים לכתבות הינם בעלי אינטרסים או מתוגמלים ע״י צד שלישי לפרסם את הכתבות הללו. אתר דה-רוטשילד מארח מפעם לפעם כתבים חיצוניים ומאפשר להם במה חופשית, כולל שילוב קישורים כאוות נפשם. הקישורים בכתבות עשויים להיות קישורים ממומנים, אשר הכותב מתוגמל עבורם בעמלות, טובות הנאה או משרתים אינטרס אחר של הכותב ו/או האתר.