חשיפה ראשונה: איך אדם שנמלט מגזר דין של בדידות הפך לפסיכותרפיסט מבוקש, ועכשיו עוזר לגברים ביישנים להיחלץ מהבדידות וליהנות מחיי חברה עשירים?

דניאל פונד היה גבר בודד עם דימוי עצמי ברצפה ובושה שאוכלת מבפנים. הוא עבד בעבודה שנואה, והיה בטוח שזה גורלו - עד הקבר. אבל אז הוא נתן צ'אנס אמיתי לטיפול. כיום הוא נשוי באושר ומוקף בחברי נפש. תוך כדי הוא גם התפטר, חזר ללימודים והפך לפסיכותרפיסט שעוזר לגברים כמוהו "לצאת מהגיהנום הזה" באמצעות פסיכותרפיה ממוקדת למיגור הבדידות ויצירת חברות וזוגיות. ישבנו איתו לשיחה כדי לברר - איך זה הצליח לו ואיך השיחות איתו עוזרות לאחרים?

מאת: מערכת עיתון דה רוטשילד

← אולי יעניין אותך לקרוא עוד:

  1. המלצת החודש של דה רוטשילד: איך לצאת מגיהינום הבדידות לקשרים אינטימיים עם בני אדם?
  2. קורה עכשיו: איך לעזאזל פורצים החוצה מהבדידות והבושה ומתחילים ליצור חברות וזוגיות?
  3. מהו הצעד הראשון ליציאה מהבושה שמשאירה אותך במעגל הבדידות?

האמת? הופתעתי. כשאני יושב מול דניאל (38) קשה להאמין שהוא סבל מבדידות וביישנות כרוניים. הוא נראה כל כך רחוק מדימוי כזה. ציפיתי לפגוש מישהו מובך שחסרים לו קצת “סושל קיוז'”. אבל פגשתי גבר שמשדר ביטחון, חיוביות וחיוכים. זו תדמית רחוקה ממה ששיקף לו המטפל שלו לפני כמה שנים טובות: “נשמע שאתה בגלות אישית…”.

“תשמע, זה ממש לא תמיד היה ככה” הוא אומר.

“הייתי ילד די בודד וביישן. לא יכולתי להרים את היד בכיתה מרוב פחד שיצא לי משהו טיפשי מהפה.

ואחר כך הייתי מלקה את עצמי בהאשמות עצמיות – “למה אתה לא פותח את הפה?”

בקושי היו לי חברים. לבר מצווה שלי הגיעו רק 4 חברים!

וכשהתבגרת? משהו השתנה סוף-סוף?

הלוואי. כשהתבגרתי זה נהיה גרוע עוד יותר.

הייתי ה”שקט” שאין לו מה לומר, אין לו קול או דעה, או אפילו מחשבה שמוסיפה משהו.

פשוט הרגשתי לא מעניין, מוזר. והבושה על כל זה – אכלה אותי בשקט מבפנים, לבד. לא רציתי לשתף אף אחד בכל זה. הייתי בטוח שאף אחד ממילא לא יבין.

אבל גם כילד ביישן, אתה רוצה לומר לי שאף אחד לא רצה להיות חבר שלך?

תשמע, לא אגיד שלא היו כאלה בכלל. תמיד היו. אז מה?

אני דחיתי גם כאלה שבכנות רצו להיות חברים שלי. יותר מזה, הייתי פשוט מופתע שחבר’ה מקובלים

ופופולריים רוצים להיות חברים שלי. זה הפחיד אותי!

לא הבנתי… תסביר בבקשה.

תראה, כשאתה בודד וביישן, דימוי עצמי נמוך וכל הדברים ה”טובים” האלה?

אז מצד אחד ברור שאתה רוצה לצאת מזה, ואולי אתה אפילו מפנטז איך בעתיד הכל יהיה אחרת.

אבל מצד שני, חלק מסוים בך דווקא רוצה להישאר שם, בבדידות.

נשמע לי קצת הזוי…

למה? דווקא לא הזוי בכלל. לא משנה לאן אדם מתגלגל בחיים שלו, כשהוא מתרגל למקום שבו הוא נמצא, זה הופך לאזור הנוחות שלו. אפילו אם זה גיהנום שהורג אותו לאט.

ואני לא צריך לספר לך שלכולנו קשה לצאת מאזור הנוחות שלנו, וזה מפחיד. לא רק אצל אנשים בודדים, אלא לכל אדם. לצאת מאזור הנוחות, מההרגל, זה תמיד קשה.

ולא ניסית משהו כדי לצאת מזה?

בטח. ניסיתי המון פעמים לשים מסכה. לזייף כלפי חוץ איזה פאסון, לשדר שדר של מצליחן. חשבתי כמו שאומרים, ש-“אם תזייף את זה, בסוף תהפוך לזה”. או באנגלית – “Fake it ’till you make it”.

אבל הרבה פעמים הייתי פשוט מתייאש ושוקע ברחמים עצמיים, בפנטזיות על עולמות רחוקים שבהם אני משהו אחר לגמרי. הייתי מתנתק מהמציאות. בורח אל עולם הדמיון. גם זאת התמודדות.

אבל זה רק גרם לדימוי העצמי שלי לרדת עוד יותר.

אז מאיפה פתאום הגיע השינוי?

תשמע, זה בא ממקום לא צפוי. כי יכולתי להמשיך כנראה עם הדימוי העצמי הנמוך ולא לסמוך על עצמי, במשך עוד שנים רבות.

אבל זה התחיל גם להשפיע בצורה מטורפת על העתיד המקצועי שלי. וזה כבר שבר אותי לגמרי.

מה קרה?

זה היה במהלך הלימודים האקדמיים. אחרי תואר ראשון בחינוך שלא עשיתי איתו יותר מדיי, התחלתי תואר נוסף במשפטים.  

ובמקביל, למדתי לתואר שני טיפולי שסוף סוף דווקא משך אותי נורא. בלעתי כל פיסת מידע, והייתי מאושר מהעבודה המעשית עם המטופלים!

עם דניאל פונד בקליניקה: יש רגעי בכי וגם צחוק | צילום: גיא פריד.

אבל משום מה היה ברור לי שאני חייב להמשיך להתמחות דווקא בעריכת דין. זה היה חזק ממני – רוב המשפחה שלי עוסקת בזה. וגם חשבתי שאולי זה דווקא יחשל אותי.

בקיצור, לא סמכתי על הרצונות והרגשות שלי שכולם זעקו לי כיוון אחר לגמרי.

והמצב רק הלך והחמיר.

כי שנאתי את עולם עריכת הדין. והכי שנאתי להופיע בבתי משפט.

עם הזמן משהו בתוכי מת ונרקב. זה היה נורא. כמעט הרמתי ידיים, שזה הגורל שלי.

לחיות בכאב פנימי עמום, בודד, מבויש. ותוך כדי שאני נוטש את החלומות שלי במין מזוכיזם לא מוסבר!

זו היתה התקופה שבה חשבתי ברצינות על טיפול בשביל עצמי, והתחלתי.

אז למה דווקא טיפול? למרות שהכרת את זה מהלימודים, לא חששת מסטיגמות? פטפטת אינסופית וגירעון בבנק…?

בוודאי. באמת בהתחלה הייתי סקפטי.

ולא סתם הייתי סקפטי. הייתי ממש אנטי טיפול. זה זרם אצלי בעורקים, מהמשפחה.

אבל הודות למצב הרגשי הקשה שהגעתי אליו, הרגשתי שאין לי מה להפסיד.

נכון. שילמתי ואני משלם הון תועפות. אבל מבחינתי זו לא הוצאה, זו השקעה.

וזה בנפשי.

כי לא הייתי מגיע לעשירית ממה שהגעתי בחיים בלי טיפול אינטנסיבי כמו שעשיתי. הדיבידנדים שאתה מקבל – לא נתפסים בכלל. זה מגמד את כל החששות.

זה נכון קודם כל מבחינה אישית – היכולת לחוות רגשות חיוביים, ליצור קשרים חזקים עם אנשים אחרים שאכפת להם ממך, אוהבים אותך. והכי חשוב? לפתח זוגיות אוהבת.

אבל גם מבחינה מקצועית – הדימוי העצמי והיכולות החברתיות המשופרות הקפיצו אותי גבוה. הרי הייתי חייב לצאת מהקונכייה שלי ולדבר עם אנשים בכל מקום שהייתי בו.  

אוקיי. אז הלכת לטיפול. ואז מה קרה?

תראה, אחרי חודשי הטיפול הראשונים, אני לא אגיד לך שהפכתי לאיזהHub  חברתי ונטוורקר מלידה.

אבל ככל שלמדתי להקשיב לרצונות שלי, לבטוח בעצמי יותר ויותר? ככה זה שחרר לי המון אנרגיה לבנות קשרים ולצאת מהבדידות. וזה חיזק אותי עוד יותר לבטוח בעצמי.

אז בשלב מסוים התפטרתי מהעבודה כעו”ד. חזרתי באינטנסיביות להתמחות בטיפול. והשאר כבר היסטוריה. הדימוי העצמי שלי במקום אחר לגמרי והקשרים שלי עם אשתי ועם חברים הולכים ומעמיקים מיום ליום. אירועים חברתיים זה כבר לא משהו שמעורר בי חרדות, והנה, אני גם מופיע בעיתונות…

וכיום אתה מטפל שמציע לאנשים לעבור איתך תהליך טיפולי דומה למה שאתה בעצמך עברת, אבל ממוקד לנושא של הבדידות. נכון?

כן, הטיפול שלי ממוקד לגברים בודדים בלבד. בני 25 עד 45 שנמצאים שעות על גבי שעות במשרד ומתמודדים לבד עם הבדידות והבושה הנלווית, בלי אהבה לעצמם ולאחרים.

הטיפול שאני מעניק פותח קודם כל מניסיון אישי שלי כאדם בודד וביישן בעבר. שנית, על בסיס ניסיון מקצועי של מאות שעות טיפול בשנים האחרונות במטופלים שהגיעו אליי עם קשיים כאלו. וגם על בסיס מחקרים.

איזה סוג מחקרים?

כאלו שמנפצים דעות קדומות ששלטו ועדיין שולטות בעולם הפסיכולוגי. פעם חשבו שהמודל לחיקוי של אדם בוגר ומפותח הוא כזה שיכול להיות גיבור לבד על העולם בלי להיות תלוי באחרים.

אבל כיום, אנחנו יודעים שזה פשוט לא נכון. דווקא קשרים חברתיים והיכולת שלנו לקבל מהם תמיכה, הם המרכיב הקריטי לאושר האישי שלנו.

כך למשל לפי אחד המחקרים הארוכים בתולדות מדעי החברה, מהארווארד. זה מחקר שממשיך כבר 80 שנה, והממצא החשוב ביותר שעולה ממנו הוא, שהמפתח לאושר טמון בקשרים חברתיים.

ככל שהם יהיו רבים יותר, ובעיקר איכותיים יותר, ככה נהיה מאושרים יותר, ואפילו נחיה חיים ארוכים יותר.

הסוד לאושר: לא הגשמה עצמית, אלא קשרים חברתיים.

לכן זה גם ממש לא מפתיע שפתאום עוד ועוד מחקרים מראים שהבדידות מהווה גורם סיכון לתמותה גדול יותר אפילו מעישון של 15 סיגריות ליום.

המגיפה השקטה: בדידות גרועה יותר מ-15 סיגריות ליום.

מעניין… מודה שלא הכרתי את זה. בוא נתקדם. איך עובד הטיפול איתך?

כשמגיע אליי אדם חדש, אנחנו מתחילים עם 3-4 פגישות ראשוניות כדי למפות את המצב וכדי לבנות קשר ואמון ראשוניים.

ואז, תוך כדי זה וגם בהמשך, אנחנו עושים 3 דברים במקביל:

  1. אנחנו מחפשים מה בעבר שלך גרם לך להגיע למצב הזה.

לא סתם בשביל “לחפור” לך, אלא כדי שתקבל מודעות רחבה יותר ותבין למה אתה מגיב היום כמו שאתה מגיב.

זה גם יאפשר לי להיכנס לנעליים שלך באופן מלא יותר ואתה תרגיש מובן, משמעותי, ושלמהלך החיים הייחודי שלך יש היגיון פנימי ברור.

זה קריטי כדי למגר את תחושת “העוף המוזר” שבה לוקים המון אנשים בודדים. התחושה החריפה הזו ש”אף אחד לא מבין אותי”.

  1. אנחנו נבודד מחשבות הרסניות שרצות לך בראש וביחד נמצא להם חלופות ריאליות.

הסיבה – בגלל שזה מה שיזניק את הדימוי העצמי שלך ויעזור לך להרגיש יותר בנוח בעור שלך.

  1. לאט ובעקביות נתאים לך כלים ליזום קשרים חדשים, לשמר קשרים קיימים ולהעמיק אותם. כדי שתוכל לצאת מהבדידות ולמצוא חברות ואפילו אהבה.

נשמע לא רע בכלל. ותוך כמה זמן מתחילים להרגיש שינוי?

תראה, אפילו במפגשים ספורים אפשר להתחיל לחוות שינויים משמעותיים בעבודה הזו.

אמנם, בסופו של דבר זה תלוי בכל מטופל וסט ההתמודדויות שלו, שיושב בבסיס הבדידות והבושה. החל מגברים שחוו ביקורת הרסנית מדמויות מפתח בחייהם ועד כאלו שחוו פגיעות מיניות.

כמובן שקצב הטיפול ואורכו משתנה מאוד בין הקצוות האלו.   

ברור. ומה בטיפול איתך שונה ממה שקורה אצל מטפלים או מאמנים אחרים?

תראה, מאמנים למשל יכולים להיות מעולים בלדחוף אותך קדימה.

אבל כשזה מגיע ליכולת לתת אמפתיה כנה? או היכולת לתת לך את התחושה שאתה מובן, שאתה לא מוזר, שיש היגיון במהלך החיים הייחודי שלך?

בזה הם יכולים ללכת לאיבוד, פשוט כי הם לא למדו ותרגלו במשך שנים איך לעשות את זה.

ומה כל כך חשוב בזה?

כי אדם שמגיע אליי לראשונה תמיד בודק דבר ראשון אם אפשר לבטוח בי. וזה ברור לגמרי! הרי כל אחד רוצה להרגיש בטוח, מוגן. וזה חשוב מאוד.

כי אם אותו אדם לא סומך עליי מספיק? אז יהיה לו קשה מאוד להטיל ספק בדפוס חשיבה מסוים שיש לו, או לסמוך על הצעה שלי לצאת טיפה מהקונכייה, או לנסות להתנהג קצת אחרת.

ואיך זה שונה ממטפלים אחרים?

אצלי הטיפול כמו שאמרתי, ממוקד במיוחד לגברים שמתמודדים עם בדידות.

בנוסף, מטפלים הם בדרך כלל די טובים בהקשבה ואמפתיה, אבל לא מעט מטפלים עשויים להתקשות כשזה מגיע לסיוע בשינוי המיוחל. בסוף צריך גם לתת “פוש” עדין למטופל לצאת מאזור הנוחות, להטיל ספק באיזו מחשבה, להתנסות במשהו אחר. ואלו דברים שאני עושה, בעדינות, עם כל אדם שמגיע אליי.

מעניין. אגב, יכול להיות גבר בודד שלא מתאים לעבודה איתך?

כן. אם מישהו מתמודד עם מה שמוגדר כ”הפרעת אישיות גבולית”, אז הוא צריך טיפול בסגנון אחר לגמרי. זה נקרא DBT ואני מפנה אותו לאלו שמטפלים כך.

יש לך אולי איזה טיפ לקוראים שלנו שתקועים בבדידות ומתביישים לשתף מישהו?

כן. תתחיל קודם בלשתף את עצמך. אני מתכוון לניהול יומן רגשי. זה אולי סוג העזרה הראשונה הכי נגישה, פשוטה וחזקה שכל אחד יכול להעניק לעצמו.

בסוף כל יום, פשוט תתחיל לכתוב בלי צנזורות. ישר מהראש לדף, את כל האירועים שעברו עליך. אפילו “סתם” יום עבודה משמים. כתוב את השלבים ביום שהכי הציתו אצלך רגש שלילי, ותפרט את הרגשות.

אבל ממש לפרט, בדיוק איך הרגשת. לא איך חשבת, אלא איך הרגשת. כי הרגש הוא המפתח למערבולת שהורגת אותנו מבפנים.

ואם תוכל לכתוב את זה, זה יעשה לך סדר בראש, אתה תבין טוב יותר מה גורם לך להרגיש רע עכשיו, וזה כבר בעצמו יוריד המון מהלחץ, אפילו מבלי למצוא אף פיתרון אחד.

זה טיפ שאני נותן גם למטופלים שלי וגם אני עושה את זה לפעמים.   

נשמע נחמד. איך אפשר לדעת עוד?

אני אתן לך קישור בלעדי לקוראי דה רוטשילד: בצד השני, מחכה הזמנה לשיחת אבחון במתנה איתי, שאני מאמין שהיא הצעד הראשון ליציאה מהבדידות.

אבל זה רק ל-6 הנרשמים הראשונים, בגלל שאחרת אני עלול למצוא את עצמי ביותר מדיי שיחות מתנה ובלי פרנסה…

ומה יקרה בלחיצה על הקישור הזה?

הם יעברו לטופס מאובטח שבו יכניסו שם, מספר טלפון וכתובת מייל. אני חוזר אליהם תוך כ-24 שעות.

ל – 6 הנרשמים הראשונים: שיחת אבחון אישית מדניאל פונד, הקישור פה ייקח אותך לטופס מילוי הפרטים שלך.