אמרתי לעצמי: ״זה להיות עשיר או למות״ –

שיחה נדירה עם מישהו שעשה את זה באמת

“ירון או למות”. ככה הוא שמור אצלי בנייד מהרגע שהעורכת שלי ציוותה עליי לראיין אותו.

היא אמרה לי “הבחור הזה, את תאהבי אותו ממש! הוא יושב במגדל השן שלו בת”א ומנהל את החברות שלו בשלט רחוק מהנייד. בדיוק כמו שאת מנהלת את חשבון הטינדר שלך ביד רמה” היא כמובן צחקה עליי, גלגלתי עיניים וניתקתי. מעצבנת. פעם אחרונה שאני מראה לה מה הולך שם…

בחור שיושב טוב, אבל ממש טוב… החליט לספר לכולם את סוד ההצלחה שלו בסדרת מדריכים “להיות גיבור על או למות” כאשר הראשון –  “להיות עשיר או למות”, לא פחות ממשנה חיים, לדבריו לפחות.

למה שבחור שיושב כל כך טוב יעשה את זה?  למה שיבזבז את זמנו בשביל לכתוב? לשמחתי אני בקשר טוב אתו עד היום, היה מין קליק שכזה… ומסתבר שכתיבה היא האהבה הכי גדולה שלו. ואם אפשר לשנות חיים לאנשים על הדרך, אז למה לא..

בחזרה לסיפור.

חיפשתי עליו פרטים בגוגל ובפייסבוק… לא נפלתי.
עוד בחור נאה ומוצלח, נשוי פלוס שניים, נראה שיש לו הכל… ראיתי מלא כאלה והם תמיד מפוצצים בטונה של שואו ואפס עקרונות או ידע.

מה הוא כבר יכול לספר לי שלא שמעתי? ממי הוא העתיק את ה”שיטות” שלו?
יאללה, נעבור גם את זה. עוד יום עבודה. “קדימה יערית, הפיקי את המיטב ממה שיש” אמרתי לעצמי.

יומיים אחרי והגיע היום, לומר את האמת לא כל כך רציתי לעשות את זה אבל, כשהבוסית מבקשת אז עושים…

הגעתי לבניין (של מה שהסתבר לי מאוחר יותר החברה שלו שאותה אסור לי לגלות כרגע כי היא עומדת לפני הנפקה) לובי יפה, מעליות כמו שאני אוהבת… למה להתאמץ? דינג! אני בקומה.
עוברת את הפניה ו… כמובן… יש לו פאקינג מזכירה.
וברור שזו לא בחורה שנראית רע. כל הסטריאוטיפים של דוש שירש כסף מסבתא והחליט להיות “בוס גדול” אז ברור שנכנסתי למשרד של ירון עצבנית. דעה קדומה על בחורים כאלה לא חסר לי, כן?
עוד ילד שמנת שקיבל את כיסא המנהלים עם סימן התחת של אבא שלו שישב שם קודם.

ירון קם אליי ישר בחיבוק גדול ועיניים נוצצות: “מה שלומך יערית?” הלם. לא ככה אני מתחילה ראיונות… “בא לך משהו לשתות? קפה? אני אבקש מאנה” אני ישר קפצתי ואמרתי שלא צריך כי בטח אין לו סויה ואני לא שותה חלב… ירון הסתכל עליי וחייך: “אני טבעוני, יש מה שאת רוצה”.

מה טבעוני?! הוא לא אמור לאכול בשר מדמם לארוחת בוקר?! איש עסקים קשוח?!
אוקיי… זה כנראה היה השקל הראשון שנפל לי בראיון הזה.

התיישבתי מולו והתחלתי לירות עליו:

“אז, ספר לי מאיפה התחלת?”

התחלתי כמו כולם.  ממוצע לחלוטין. אין לי סיפור קורע לב רמי לוי סטייל לתת לך… אני מגיע ממשפחה ממוצעת לחלוטין. מצד שני, אני לא יושב פה על הצלחה משפחתית.
עשיתי צבא + 4 שנות קבע בממר”ם, עשיתי את התארים כמו שכולם ציפו ממני לעשות, ירקתי דם על תואר במדעי המחשב, תואר בכימיה ודוקטורט במנהל עסקים. חייתי חלומות של אחרים.
החלק הכי גרוע… שאחרי כל העבודה הקשה מצאתי את עצמי בעבודה שאני שונא ואפס בעו”ש בסוף החודש. הייתי שכיר בכיר במלכודת דבש של פנסיה מובטחת.
אבל בסוף, כשהסתכלתי במראה כל בוקר –  ראיתי עבד.

“רגע, אז עשית בעצם את המסלול הישראלי, צבא, טיול, לימודים, עבודה, חתונה, ילדים? אז איך אנחנו מדברים במשרד שלך בקומה 19 עכשיו?”

פשוט. כי עד גיל 30 ישנתי על האף.
בגיל 30 החלטתי שה30 שנים הבאות שלי יראו אחרת. נמאס לי. נמאס לי מהבינוניות שחייתי בה. הבנתי שהחיים הם לא באמת חיים כשכל משאלתך היא לסיים כבר את היום המבאס ושרק יגיע הסופ”ש. להרגיש כמו עבד ולהתפלל לפנסיה שתשחרר אותך מהסיוט הזה.

בנוסף, הייתי הולך לישון בחרדה. בנאדם בריא במדינה מפותחת לא אמור לסבול מחרדה קיומית.
אם עכשיו יש לי אפס בבנק מה יהיה כשיגיעו הילדים?
אם עכשיו אני צריך לחשוב פעמיים לפני נסיעה לחו”ל, רכב חדש מה יהיה כשארצה להקים משפחה?
עזבי מותרות… אם במקרה חירום לא אוכל לתת לעצמי או למשפחה שלי את הטיפול הטוב ביותר, אני כישלון.

ובמקביל, עשיתי את כל הטעויות שמפסידנים עושים כדי להישאר מפסידנים.
אז עד גיל 30 התבכיינתי, קניתי את כל השקרים שאנשים בינוניים אומרים לעצמם על אנשים עשירים והמשכתי להתמרמר על החיים שלי. 

“מה? מה בינוניים אומרים על עשירים?”

טוב, בעיקרון למפסידנים אין היגיון, כן? רק פחד.

אומרים שעשירים הם ילדים של… שזה במקרה… שזה סתם הכל הצגה אבל בעו”ש אין אגורה, עשה עסקה עם השטן, שזה הכל מזל או שסבתא מתה והם זכו בירושה.
שאסור לעזוב את מקום העבודה כי המצב בחוץ על הפנים וקשה להצליח.

אנשים לא עושים שום דבר כדי לשנות את המצב כי כל החיים שלהם חפרו להם שכדי להתעשר צריך לרמות, לגנוב או להתעסק עם השוק האפור.
ורוב האנשים הם טובים מטבעם והשקר הזה תוקע אותם במקום.
את מבינה? זה מעגל שנועד להשאיר את הבינוניים בבינוניות שלהם.

ויש כמובן ממד נוסף ואפילו משמעותי יותר של אי-העשייה שנקרא אמונה מגבילה. רוב האנשים בטוחים שהם לא קורצו מהחומר של להיות עשירים ולחיות חיי חופש ושגשוג ללא דאגות. האמונה המגבילה הזו משתקת אותם ו ב State Of Mind שלהם – הם לא באמת נועדו לחיות את החיים הללו. הנבואה מגשימה את עצמה כמובן.

“אבל זה באמת קשה להצליח, לא? או שאתה מציע פתרון קסם?”

את חייבת להבין עובדה פשוטה אחת כדי להבין אותי ואת העקרונות שלי.
הרוב המוחלט של האנשים העשירים ביותר בעולם לא קיבלו את ההון שלהם בירושה או מזל, זה לא “כסף ישן” זה “כסף חדש”.
מי שהתעשר בעשור האחרון התחיל מנקודה דומה מאוד לשלך או שלי אבל… בשלב מסוים בחיים החליט שהוא לא הלוזר שטיפחו אותו להיות… הוא פיתח גישה לחיים של גיבור על!
עכשיו, לפתח גישה כזו זה קשה.
בגלל זה קל לקנות את הסיפורים האלה שזה בלתי אפשרי.

כדי להתעשר צריך לעבוד קשה ונכון ורוב האנשים אכן עובדים קשה אבל בכיוון הלא נכון.
כל חמור יודע לעבוד קשה, אבל עבודה נכונה תוציא אותך לחופשי.
כשעובדים קשה החיים מצטמקים לראיית מנהרה של שחור או לבן, שכיר או עצמאי ונשארים מפחד בשכירות הבינונית שלהם.
מי שרואה את החיים בשחור או לבן בדרך כלל רואה אותם בשחור.

אז התנהלתי בחכמה.
בתור בנאדם זהיר שרואה גם את הגוונים האפורים של החיים, אני לא מאמין שיש צורך לסכן את עצמך או את משפחתך.

אמרתי לעצמי “מתוך 24 שעות תעבוד 18. כשתהיה עשיר, תרשה לעצמך לעבוד פחות.”
אז סיימתי לעבוד בשש בערב ואז התחלתי את העבודה השנייה שלי.
החשובה יותר של לבנות את עצמי. כל יום. עד 3 בבוקר.
אחרי שיצרתי את הקרקע… התפטרתי.
אז אין לי פתרונות קסם לתת לך.

“נשמע כמו חתיכת דרך קשה… מה הדבר הכי חשוב שלמדת במעבר בין עובד למעביד?” 

את מתכוונת לעבד? סתם סתם… אחרי שהבנתי שיותר מפחיד אותי ללכת לישון במחשבה שיש לי מקום עבודה מובטח ואז לקום בבוקר ולגלות שהבוס שלי מצא עובד זול יותר ממני או שאולי אעשה טעות או אבקש העלאה או שאתפוס יום אחד את התקן הלא נכון ותוך כמה שעות כבר יעמוד המחליף שלי וימדוד את המשרד שלי והתחלתי להוציא לפועל את התוכנית שלי… הבנתי שצדקתי.
היום אני יכול לומר לך בוודאות שכל בוס יודע שלכל עובד יש מחליף.
כל עובד גם חייב לדעת את זה ולחיות לפי זה. אחרת זה לתקוע את הראש בחול ולהתעלם מהמציאות…

“מבאס אותי לדעת שאין קיצורי דרך, באמת אין קיצורי דרך? למה שלחו אותי לראיין אותך?”

את הורסת אותי, את מזכירה לי אותי ממש לפני שהחלטתי לקחת את עצמי בידיים.
אני יודע שכל אחד יכול להיות עשיר. לא צריך להיות רמאי או נוכל. לא צריך להיות אדם רע או מזליסט או להיוולד למשפחה הנכונה. אפילו לא צריך להיות גאון בצורה קיצונית ויש מספיק כסף בעולם לכולם.

עכשיו אם אני אגיד לך בבקשה הנה קבלי את המספרים לחשבון הבנק המנופח שלך, יש בו בדיוק את כמות הכסף שאת צריכה כדי להגשים את כל החלומות הכי פרועים שלך… את תסרבי לקבל אותו? תגידי לי שאין לך מספיק זמן כדי לנצל את כל הטוב הזה או לשמור עליו ולהמשיך לנפח אותו?

לא, נכון? אף בנאדם שפוי לא היה מסרב לזה.

אז למה אנשים מסרבים להשקיע את הזמן בלהגיע למצב של חשבון בנק מנופח?
לעבודה הקשה אין קיצורי דרך. זה נכון.
אבל אם את מתכוונת לעבוד קשה בכל מקרה כדי להשאיר את הראש מעל המים, לא כדאי שמישהו יכוון אותך בדרך הנכונה? בדרך שתוביל אותך לעושר? כאן אני נכנס לתמונה.

עכשיו הגעתי למצב בחיים שאני מוכן לתת הצעה כזו לישראלים וישראליות שאומרים לעצמם שהם לא מוכנים לדלג על ההזדמנות לקבל מפת דרכים למצב החלומי הזה.

לאנשים שמוכנים להשקיע הרבה אנרגיה בטווח זמן קצר ולהיות עשירים. בלי להתבייש. הם יהיו עשירים מתוך עבודה קשה. אבל הם יהיו עשירים.

“מה יוצא לך מזה?”

החלום הבא שלי הוא להקים קבוצה של אנשים, כמה שיותר גדולה שעשו שינוי מטורף בחיים שלהם בדרך להצלחה.
אנשים כמוני שלא אוהבים להתפשר ועושים משהו לגבי זה.
אף אחד לא אוהב להפסיד או להתפשר אך מעטים האנשים שמוכנים לעשות משהו כדי לנצח או להשיג משהו.

מי שעושה הוא אדם איכותי בעיני והוא אדם שאני ארצה להסתובב אתו, לחלוק אתו מידע, למקסם את היכולות שלנו יחד ולעשות דברים מטורפים!
ב”להיות עשיר או למות” אני נותן את יריית הפתיחה, את ההזדמנות השווה לכולם להגיע להצלחה שלי.

ירון זרק מבט לכיוון השעון שלו והודיע שנגמר לנו הזמן כי הוא חייב להמשיך את היום שלו.
סגרתי את ההקלטה בהפגנתיות (וידאתי שהוא שם לב לזה), פיזרתי את השיער, חייכתי את חיוך מיליון הדולר שלי ואמרתי לו:  “ירון תודה רבה, נהניתי, אבל אל תיתן לי לצאת מפה בלי טיפ תכלסי שכזה. בטוח יש איזו דרך.. איזו מניה.. קשרים שאתה יכול לסדר לי..  אני חייבת להגיע להכנסה משמעותית ובקרוב”

הוא ענה לי חצי אמפתי וחצי מתנשא: את לא בכיוון. ביקשת ממני כרגע טיפ להוקוס פוקוס.. וזאת לאחר שאמרתי בפירוש שאין קיצורי דרך וצריך ללמוד. 

עם גישה כזו אני מבין שאת לא מרגישה מבפנים שאת שווה מיליון דולר. ואני חוזר על המסר העיקרי שלי:  בן אדם חכם ומקושר ככל שיהיה, אם לא מרגיש שהוא שווה מיליון דולר – לא יצליח להתעשר. לעומת אחר – עם אפס קשרים ואפס השכלה – אבל מבפנים מרגיש שהוא שווה מיליון דולר, יצא לעולם לצוד את מה ששלו. והוא ישיג את מבוקשו.

במצב שלך יקירתי, לא משנה איזה טיפ\כיוון אתן לך, את תפשלי. כי לא תדעי ליישם אותו ואף אחד לא יאמין לך.

אבל אם את בכל זאת רוצה “טיפ” הנה: תעבדי על עצמך בכלל ההיבטים עד שתרגישי מבפנים שאת בן אדם ששווה מיליון דולר. כשתהיי שם, הכסף כבר יגיע אלייך.  אני מקדיש 3 פרקים בספר שלי על נושא זה. בהצלחה.

בשלב הזה היה בא לי לסנן לעברו: “תמות!!! לא יכולת לזרוק איזה שם של חברה מתפרקת שאפשר לקנות ב 4,200 ₪?”  (סך החסכונות שצברתי בשנים האחרונות..).  

לחצתי את ידו, זכיתי לחיבוק פרידה, והרגשתי מבפנים שהמפגש הזה עשה לי משהו. שינוי תפיסתי חשוב. 

בערב כשהגעתי לדירה הקטנה שלי, יכולתי להירגע ולתת לאגו גם לנוח אחרי יום של הישרדות בג’ונגל האספלט של תל אביב.
פתחתי שוב את האפליקציה האהובה עליי…   ואז זה הגיע. ההרגשה “הזו” נחתה עליי… הבנתי בדיוק למה הוא התכוון.

אני לא מתכוונת להעביר עוד ערב של התכתבות להעלאת האגו בטינדר, בחורים כמו ירון (תירגעו. הוא תפוס) לא מסתובבים שם ומבזבזים את הזמן שלהם על שיחות סרק.
הישועה לא תבוא מבחוץ. לא אמצא את גבר החלומות שלי שיוציא אותי מעבדות לחירות ויקנה לי ארמון.  אני חייבת לעבור תהליך אמיתי ולהצליח בזכות עצמי.

למזלי הרב ירון התעקש שלא אצא מהמשרד שלו לפני שיש לי עותק משלי של “להיות עשיר או למות“. הבנתי שהגיע הזמן למיקסום עצמי. אני לא בת 19 יותר… 

מה שכן, קומה 19, תתכונני! אני בדרך!  “להיות עשיר או למות” הוא כתב? אני את הבחירה שלי עשיתי.

קראו עכשיו מכתב פתוח מירון ושריינו לעצמכם עותק של הספר עכשיו


הבהרה

אתר דה-רוטשילד מארח לעתים כתבות ממומנות ומקודמות. כתבות שכאלה מכילות תוכן ומידע שיווקי. מערכת דה רוטשילד אינה אחראית למהימנות המידע ועצם פרסומה של הכתבה אינו מהווה המלצה או הצעה של מערכת דה רוטשילד לרכוש ואו להשתמש בשירותים או המוצרים המופיעים בה.