חשיפה: עורכת הדין שמכרה את הפרארי ומרפאה דרך שיטת האינסייט את ׳אנשי הסטרס׳ מספרת על הרגע שהרעיד את האדמה מתחתיה [ולמה זה הולך לקרות גם לך]

בגיל 35 מיטל עובדיה החזיקה במה שנראה לכולנו כמו החלום הישראלי במיטבו. בעלת משרד עורכי דין מצליח, גרה בלב תל אביב ומגלגלת מעל ל-100,000 שקלים בחודש. אך החלום הפך לסיוט והוביל אותה לתגלית מוזרה...

"בחיים לא חשבתי שמשפט אחד מרופא בכיר הוא זה שיהפוך את מהלך החיים שלי לחלוטין." (ממאגר ביתי)

אולי גם יעניין אותך:

הגעתי לביתה בשעות הבוקר המוקדמות, אחרי שהסבירה לי שבשעה 19:00 הבית נרגע וכבר בשעה 20:30 הולכים לישון.
נכנסתי לבית מסוגנן שבו הישיבה נמוכה. אין פינת אוכל או ספת סלון סטנדרטיים, נרות וקטורות דולקים, תמונות של הגורו שלה מסביב ומוזיקת רקע מרגיעה שלא הכרתי קודם.

תוך 5 דקות משהו אצלי השתנה. כבר מהרגע שבו התיישבתי נשמתי אחרת, חשבתי אחרת וחייכתי משך כל הראיון. מיטל, אישה נאה בת 40, חייכנית שמדברת באיטיות ובבהירות, ברור שהיא יודעת היטב מה היא עושה ולאן היא הולכת. תחת ידיה אחריות גדולה. מעבר להיותה אם חד הורית שמגדלת את ביתה לבד, ויחד עם זאת היא מתנהלת בשקט ורוגע מעוררי קנאה.
במבט ראשון נראה שהיא נולדה להיות המורה ליוגה והמטפלת שהיא.

מיטל, איך בעצם נראה הסדר יום שלך?

“הבקרים שלי מתחילים בין 04:00 ל 05:30 בבוקר בטקס בוקר שאני לא מוותרת עליו.” היא עונה. “מדיטציה, ניקויים בשיטות הודיות מסורתיות, תרגול יוגה וכתיבה. אח”כ אני מארגנת את מילה ויוצאת איתה לגן.
אז מתחיל בוקר של אימונים וטיפולים, תוכניות עסקיות ליווי סדנאות וכתיבת הספר הראשון שלי.”
מיטל מספרת שהיא בורכה כי זו לא עבודה בכלל. היא פשוט חיה את החיים, נעה איתם עם כל מה שמתבקש ממנה בכל רגע ורגע.

״זה נראה כמו סרטן״

מי היה מאמין שהאישה הזו שיושבת מולי כעת החזיקה למעלה מעשור משרד עורכי דין. סבלה מלחץ מטורף, דיברה מהר מדיי, חשבה מהר מדיי, שכבה בבית עם התקפי חרדה חוזרים עד שהגיעה לילה אחד לאיכילוב בלי יכולת לזוז ושמעה מאחד הרופאים ש”זה נראה כמו סרטן”.

מה הייתה ההרגשה כששמעת את זה?

“זה היה הסיוט של החיים שלי. התמוטטתי בידיים של אבא שלי” מיטל מספרת.
“אני זוכרת שמהלך סוף שנת 2009 אולי תחילת 2010 התחלתי לצלוע.
דמיין אותי הולכת לצידך וכל מטר עוצרת מותחת את רגל שמאל לוקחת נשימה וממשיכה בדרך. כל הליכה של 5 דקות הפכה לשעה.
גרתי בקומה רביעית ללא מעלית, עליה שהייתי עושה בדילוגים קלים הפכה לסיוט.

כל דריכה על כף רגל שמאל שלחה מכת כאב מטורפת, לא יכולתי לזוז.
לילה אחד התעוררתי באיזה 01:00 אחרי חצות עם כאב מטורף סביב הברך, ששלח אותי מיד למיון.
זו פעם ראשונה שהבנתי איך מתנהלים בבתי חולים כשמבינים שיש כאן עניין רציני וחמור.
תוך דקות ספורות הייתי על מיטת טיפולים.
גררו אותי לסדרת צילומים שהעלתה ממצאים חריגים.
תוך רגעים הגיע אורטופד, מסתכל אלי ומספר לי שיש כתם שלא נראה טוב.

יום למחרת, יום שישי זה היה, אבא שלי אסף אותי מתל אביב והפך את העולם כדי שרופא בכיר בבית חולים נהריה יראה אותי.
הרגשתי שמה שאני הולכת לשמוע יהיה הסיוט של החיים שלי, ולא הייתי מוכנה שאיש ייכנס איתי למשרד שלו.
ביקשתי מאבא שלי שיחכה לי בחוץ, והוא הסכים – שזה ממש ממש משונה. כנראה שגם הוא הרגיש” היא מספרת והעיניים שלה מטיילות אי שם, נזכרות.

“אני יושבת מול הרופא שמסתכל על סדרת צילומים שעשו לי לילה קודם באיכילוב ואומר לי
‘תשמעי, זה נראה כמו סרט’.

באותו רגע חטפתי בלקאאוט, או הלם, לא זוכרת ממש מה היה שם ברגע הזה.
יצאתי החוצה שלחתי ידיים קדימה לכתפיים של אבא שלי והתמוטטתי לו בידיים.

זה היה יום שישי. הגענו לבית של ההורים שלי בקרית אתא. נכנסתי למיטה. תפסתי ספר תהילים – מטורף ככל שזה נשמע. ועד למוצאי שבת לא הוצאתי מילה מהפה.
גמרתי אומר בליבי שעד למוצ”ש אני מסיימת לקרוא את התהילים. וככה היה.

התעוררתי ביום ראשון בבוקר עם משפט אחד: ‘אין לי כלום’.

כנראה שזה הרגע בו הבנתי שיש משהו אחר, גדול יותר מ’הכלי’ שאנחנו, מהפיזיות. אבל זו רק אבן אחת בדרך למי שאני היום ולשיטה המופלאה הזו שאני קוראת לה אינסייט – התבוננות פנימית” היא משתפת.

״הבנתי שיש משהו אחר״

“לך תנסה לתאם MRI בעצמך – אולי אולי 3 חודשים באיזו שעה מוזרה כמו 04:00 בבוקר תקבל.
אצלי זה לא היה המצב, תוך יומיים הייתי תחת CT  ו MRI ובביקורת קבועה ועקבית של מנהל מחלקת אורטופדיה אונקולוגית באיכילוב, לא פחות.”

כמה זמן זה לקח כל התענוג הזה?

“שנה. שבה ‘ביליתי’ במחלקת אורטופדיה אונקולוגית.
אני הייתי המטופלת הכי לא נוחה שקיימת עלי אדמות, רופאים אוהבים לטפל בך. ואני – מהרגע הראשון הודעתי שאפשר לעשות צילומים או לגעת מבחוץ, אבל אף אחד לא נותן לי טיפול ובוודאי שלא תבוצע פעולה כירורגית.

אני חושבת שהבנתי כבר אז שמדובר במצוקה של הנפש שלא רצתה בעיסוק שלי כעורכת דין, הבנתי שאני זקוקה לתכנות מחדש.”

ועשית את זה?

כמובן. התחלתי שנה של ‘תכנות מחדש’ של עצמי. התחלתי 4 פעמים בשבוע דיקור סיני מסורתי. זה אומר שימוש במחטים סופר עבות וארוכות, שדוחפים לברך ומסובבים ומניעים ללא הרף – כאבי תופת.”

אווץ’! ויש לזה מטרה?

 כן, כך מניעים את הצ’י ומשחררים חסימות מהאזור הפגוע.

ואיך זה נגמר בסוף?

“אחרי שנה שבה כל היום אני משננת את המשפט ‘אין לי כלום’, חיה, נושמת, זה נטמע בתוכי. וכך אני נעתי בעולם.
שנה ללא סוכר, ללא פחממות וללא גלוטן.
שנה שכורכומין הוא חברי הטוב.
שנה שבה אני נרדמת מוקדם ולומדת לבכות על כל דבר שרק מעלה בי דמעה, ולא פחות חשוב – בכל מקום.
שנה שבה הידע שצברתי באסטרולוגיה רפלקסולוגיה וכרוניקה נפשית של כאב – הוא אדיר.
שנה שבה אני מתרגלת כל היום חיוך, טבעי או מאולץ – חיוך שמשחרר סרוטונין גם אם הוא לא אמיתי ומכל הלב. המח מזהה את שרירי הפנים ובייחוד את אלו סביב הפה – ומבין ששמחה שורה על האדם ומתחיל לשחרר כמויות של סרוטונין – שהם כשלעצמם ריפוי אדיר לנשמה ולגוף.

ואחרי שנה כזו, נולדתי מחדש.

נשלחתי לביקורת MRI וראה זה פלא. ‘אין כלום’ היא יושבת מולי ומחייכת עם לחיים סמוקות.”

"הבנתי שאני צריכה לעזוב הכל ולפנות למתנה וליעוד שלי "
“הבנתי שאני צריכה לעזוב הכל ולפנות למתנה וליעוד שלי ” (צילום: ספיר קוסא)

אולי גם יעניין אותך:

ומה הבנת מכל החוויה הזו?

“הבנתי שחיים זה עניין נזיל. הבנתי שחייתי חיים חיצוניים. התעסקתי המון עם מה שראוי ועם מה שצריך. פעלתי רוב הזמן בדרך שחונכתי בה, במקום על פי צו נשמתי.
הבנתי שאני לא עורכת דין.
התבוננתי כמו מהצד על השיח ביני ובין הלקוחות שלי, והבנתי שכולם היו המטופלים הראשונים שלי, בעצם.

התבהר לי שאני צריכה לעזוב הכל ולפנות למתנה וליעוד שלי.”

מתי הבנת לראשונה שאת מטפלת?

“בגיל 6” היא עונה מיד משועשעת.
“בגיל 6 סבא שלי פחרי ז”ל שאל אותי מה אהיה כשאהיה גדולה? ועניתי לו מיד – רופאה מנתחת ועצמאית.

אתה יודע? זו סיטואציה מכוננת בחיי. אני זוכרת איך עמדנו באמצע הסלון שלהם, ואני קטנה עם עיניים מביטות בו מעלה עונה לו בביטחון מלא. ידעתי אז הכל. 

ידעתי כל הזמן מה היעוד שלי. לא התקבלתי ללימודי רפואה בארץ, הייתי סוס פרא, והציונים המעולים שלי לא הספיקו כדי שאלמד בארץ.

הדבר המצחיק הוא שלא עזבתי לאיטליה ללמוד כי דאגתי להוריי שאולי לא יסתדרו עם ההוצאה המטורפת של לימודים בחו”ל.
תשמע, אמא שלי גננת בויצ”ו ואבא שלי מכונאי. לא איזה מיליונרים.

בסוף הם שילמו הרבה יותר.
כשבן אדם נמצא במקום שלא טוב לו בו הוא מחפה על כך במיליון דרכים.
אז אכלתי המון ועליתי 3 מידות. עשיתי “שופינג” שלא לצורך.

והתקופה הזאת עזרה לך באיזשהוא מקום להבין את המקום של המטופלים שלך טוב יותר?

“דווקא בגלל כל מה שעברתי, היום כשנכנס אלי אדם לקליניקה, אני מיד מקבלת מידע רב עוד לפני שהוא מדבר. מבנה פיזי, ריח, אופן ההליכה, המקום שיבחר לשבת בו, הקול והאינטונציה שלו, העיניים שלו, הנשימה שלו, הלבוש שלו, החיוך שלו – הכל!
החיים של אדם פרושים לפני עוד לפני שהוא מתחיל לדבר.

ואז הוא גם מדבר ומספר, ואני בעיקר מקשיבה משך כמעט שעה – בחירת המילים, דיבור מהיר / איטי, קול גבוהה / נמוך – אני מתחילה לחבר את הפאזל, עד כמה האדם קרוב או מרוחק מעצמו.

אלו רק חלק מהפרמטרים באמצעותם אני בוחרת איך לעבוד איתו.
אדם שמגיע אלי מתבקש להתמסר ללימוד לפרק הזמן בו אני עובדת איתו, אחרת הוא לא יראה תוצאות. בני האדם שאני בוחרת לעבוד איתם הם לרוב אנשים שסבלו מספיק, וכעת הם מוכנים לעבור דרך.
אני בוחרת את המלווים שלי.

״החיים של אדם פרושים לפני עוד לפני שהתחיל לדבר״

"בשנת 2005 הוסמכתי כעו"ד וטסתי ישר להודו. הייתי חייבת ניתוק מוחלט "
“בשנת 2005 הוסמכתי כעו”ד וטסתי ישר להודו. הייתי חייבת ניתוק מוחלט ” (ממאגר אישי)

ואיך בעצם למדת לטפל בפועל?

“תראה, לימים אמנם למדתי כ”כ הרבה שיטות ריפוי וכולם בחרו שמות יפים להתרחשויות בחיים של כולם. התבוננתי בחיים שלי כמו צפיה בסרט, ראיתי סצנות של קושי, אחת אחרי השניה, ופשוט לא ידעתי לתת מילים או מענה לסיטואציה.

בתחילת הדרך, בוודאי שלא ידעתי איך לשנות אותה או לפחות להתחיל להניע לכיוון של שינוי.  זה לקח כמעט שני עשורים, והנה אני כאן. עשיתי סיבוב גדול בחיים ואני רופאה מנתחת עכשיו, של הנפש, ואני עצמאית כל החיים. אם תטלפן כעת לאמא שלי, לאחותי, שלהן סיפרתי תמיד את נסתרות ליבי – הן תאמרנה לך ש”מיטל תמיד אמרה לנו שאחרי גיל 40 היא תתעשר מטיפול באחרים”

אני גדלתי על הברכיים של סבא שלי, שגידל צנצנות על צנצנות של קמבוצ’ה. אני מדברת איתך על לפני יותר מ 30 שנה. היום אנשים מתלהבים כאילו גילו את אמריקה. אני הייתי רואה את סבא שלי עם הספר הירוק של רפואת הרמב”ם מגדל פפאיות ומכין מרקחות ומטפל בעצמו בכוסות רוח כשכל הגב שלו כחול.
אחרי שנים הגעתי ללמוד רפואה סינית ושיאצו, אבל למען האמת – סבא שלי היה המורה הראשון שלי”.

ובכל זאת סיימת לימודים והוסמכת כעורכת דין

בשנת 2005 הוסמכתי כעו”ד וטסתי ישר להודו.

למה בעצם החלטת לטוס מיד אחרי שהוסמכת ?

“הייתי חייבת ניתוק מוחלט. שם התחלתי לתרגל יוגה ומדיטציה. במנזר בדהרמקוט התחלתי לתרגל טכניקות מדיטציה הלקוחות מעולם הויפסנה, כך יום אחרי יום. אולם עמוס אנשים כמוני כמוך. וסביב נזירים שחיים את החיים שלהם.”

"ב 2005 בהודו הבנתי שהמקום שלי הוא עם הרוח. שהמקום שלי הוא היוגה"
“ב 2005 בהודו הבנתי שהמקום שלי הוא עם הרוח. שהמקום שלי הוא היוגה” (ממאגר אישי)

שם ראיתי לראשונה את המדריכים הרוחניים שלי, אלו שמלווים אותי עד היום בטיפולים. סבי ז”ל פחרי וסבתי ז”ל סימי. לימים, אחרי התנסויות בטיפולים שעברתי עם עולם שקשור בשאמניזם, גם טוטם הטווס מגיע מדי פעם.

סבתא שלי זה האור הכי גדול שיכול האדם לראות. היום אני מבינה שיש מי שראה את הבודהה ויש אותי שראיתי אותה. כשהיא מגיעה אלי במהלך טיפולים, מאוד ברור לי שהכל בסדר”.

“אני מדברת הרבה, כן?” היא צוחקת עם עצמה.

מספרת שזה סיפור חיים שיכול להספיק לכמה אנשים יחד.

ושם הבנת שזה הייעוד שלך ?

ב 2005 בהודו הבנתי שהמקום שלי הוא עם הרוח. שהמקום שלי הוא היוגה.

"תרגלתי אסנה - שזה החלק הפיזי של היוגה, אבל לא הכרתי את המהות שלי."
“תרגלתי אסנה – שזה החלק הפיזי של היוגה, אבל לא הכרתי את המהות שלי.” (ממאגר אישי)

חזרתי מהודו אחרי איזה שנה, כשהיה לי ברור שהעולם שלי הוא עולם הרוח, אבל עדיין הרגשתי מחויבת כלפי הוריי להיות עורכת דין.

אז מה עשית בעצם מיד כשחזרת ?

“לא האמנתי שאפשר להתפרנס מיוגה. הגעתי ומהר מאוד פתחתי משרד עורכי דין, שלקח לי בערך 7 שנים להרים עד שהרווחתי בו המון כסף.
אבל מהרגע שפתחתי את המשרד, הלב שלי לא היה שם.
כל שלושה חודשים הייתי מטלפנת לאחותי ואומרת “די! זהו! עכשיו אני עוזבת הכל, אני לא יכולה יותר”.

אתה יודע מזה לחיות ככה? זה סיוט. לאט לאט, התחילו לחצים ומחשבות לא טובות. בכי גדול. חרדות. צליעה, ומיון ב 2010 עם זה נראה כמו סרטן.
זה ככה גם לגבי שלל המחלות האחרות שבני אדם סובלים מהן.

עכשיו אתה מבין?
הלב שלי לא היה שם, במשרד שפתחתי. פחדתי לסגור ופחדתי לעזוב.
אז לא הייתי ערה.

תרגלתי אסנה – שזה החלק הפיזי של היוגה, אבל לא הכרתי את המהות שלי.
חייתי בתוך פחד תמידי שאם אסגור לא יהיה לי כסף.
שאם אין לי כסף אני כלום.
שאם אני כלום – מה זכותי לחיות כאן?
ככה חייתי עם הגדרה בתוך הגדרה של מי ומה אני בלי שום חיבור למהות האמיתית שלי באמת.

״פחדתי לסגור ופחדתי לעזוב״

בוא ואשאל אותך עכשיו, נניח רק לרגע אחד שמי שמקיף אותך איננו עוד,
ואין לך עבודה או כסף, ואקח לך גם את השם – מי אתה כעת?
זו הפילוסופיה. ודרך הלימוד והשיעורים תגלה שאתה עולם שלם וגדול”.

מה היה צריך עוד לקרות כדי שתעזבי את העולם שחיית בו?

“איפשהו בשנת 2016 התעוררתי יום אחד אחרי תקופה של ייאוש ולחצים כבדים, ושמעתי בת קול פנימית צועקת עלי בתוך אוזניי “אם את לא עוזבת עכשיו, באמת יהיה לך סרטן”.
הספיק לי סיבוב אחד, כמו שאומרים.

באותו הרגע עזבתי הכל.

הבית שלי היה אשראם.
בינואר אותה שנה התגרשתי אחרי ששנה כבר גידלתי את הבת שלי לבד,
היא היתה בת אולי חצי שנה כשאבא שלה עזב.

גילחתי את הראש, האופנה היחידה בעבורי היתה פנג’אב סארי הודי, למדתי, גידלתי את מילה חייתי מהיד לפה, מכרתי הכל, וחייתי מהכסף שחסכתי כעו”ד.לא ידעתי מה יהיה איתי, רק ידעתי שאני לא ממשיכה ככה. התמסרתי לתרגול יומיומי עם המורה שלי, וזה מה שהחזיק אותי. היוגה. הבת שלי. המדיטציה.

אנשים לא הבינו מה קרה איתי. אבל אני הבנתי בדיוק מה קרה איתי. הבנתי שחייתי חיים מרצים, חיים תלויי סביבתיות ולא את מה שמתאים לי באמת. ראיתי מה עושים ופתאום עשיתי גם.
לקח לי 3 שנים להתחבר בחזרה לעולם”.

איך החיים שלך נראים היום ?

“אני חיה את החלום.
זה החלום הפרטי שלי.
ולא חייב להיות החלום של מי שמגיע אלי.
אבל יש חלום משותף לכולנו – לחיות באהבה שאנחנו. זה בסה”כ מה שאני עושה.”

אני חיה את החלום

"אתה יודע כמה אנשים חיים ככה? אתה יכול להבין כמה אנשים דוחפים הצידה את השיט של עצמם?"
“אתה יודע כמה אנשים חיים ככה? אתה יכול להבין כמה אנשים דוחפים הצידה את השיט של עצמם?” (צילום: ספיר קוסא)

מה זה יוגה בשבילך?

יוגה זה חיבור. אחדות פנימית ועם הסובבים אותי ועם העולם.
יוגה היא התייחסות לנשימה, להזנה ולמחשבות.
יוגה היא תנועת חיים.

יוגה היא שיחה מלב אל לב, שאין בה פחד. יוגה היא אני העירומה, זקופת קומה בידיעה מלאה שזו התרופה להכל.

יוגה היא הכל. יוגה הצילה את החיים שלי.
בזכות היוגה אני יושבת כאן מולך כעת.

מה זאת אומרת? איפה יכולת להיות אם לא היוגה?

“הייתי ילדה מופנמת, ילדה מוחרמת, ילדה שהרגישה כלום ושום דבר, לא שווה. ילדה לא מקובלת חברתית. ילדה מוחרמת. ילדה שהרביצו לה בבית הספר ואחותי הקטנה נחלצה לעזרתי שוב ושוב. הייתי ילדה מכונסת.

הייתי ילדה בת 6 עם נשמה בת 60.

לא רציתי לחיות אבל לא רציתי לסיים את החיים. סבלתי נורא בפנימיות שלי”.

מה גרם לתחושת הסבל הזו ?

“לקראת גיל 40 אחרי שלמדתי רפואות הוליסטיות חזקות, נזכרתי שבגיל מאוד צעיר עברתי פגיעה מינית. הסתובבתי 3 עשורים בידיעה גופנית שקרה לי משהו, אבל לא הצלחתי להיזכר. הדחקתי כ”כ חזק את החוויה הקשה הזו, אבל הגוף שלי זכר. רק המיינד דחף את הזיכרון למטה עוד ועוד.

אתה יודע כמה אנשים חיים ככה? אתה יכול להבין כמה אנשים דוחפים הצידה את השיט של עצמם? מאוד קשה להתמודד. מפחיד. חשוך. לבד.

איך הצלחת לצאת מהמקום הזה ?

“בזכות היוגה והרוח הגדולה אני שמחה היום. יש לי אור ושפע פנימיים.
התרגול היומיומי משחרר ופותח את הגוף בצורה מדהימה. הגוף מתחזק, אז הכלי שלנו מתחזק, אתה מבין? הכלי שמחזיק בתוכו את הנשמה ואת הנשימה שלנו.

הנשימה נעשית עמוקה ומזינה יותר את כל האיברים הפנימיים. לנשמה יש מקום להיפתח ולהראות לנו דברים שהדחקנו, בלי פחד, בשמחה, בידיעה שלא משנה במה נזכר פתאום – אנחנו אור גדול ככה בדיוק. התרגול הפיזי מקרקע מאוד, ונותן ביטחון ואמון בחיים בחזרה.
והמדיטציה, התרופה הגדולה לסבל של בני האדם. השקט שבין מחשבה למחשבה. השקט שבין תחושות והרגשות ורגשות.

זה האושר האמיתי.

היום אנשים נוסעים לפה ולשם, וקונים טונה דברים שהם בכלל לא צריכים. צורכים מזון יותר ממה שיכול להיכנס להם לגוף. שותים אלכוהול בכמויות ולא בטעם.

רק כדי לברוח ולכסות על הכאב הגדול והאמיתי שלהם.

כולם רוצים להרגיש פעם אחת את הלב שלהם רוטט במין שמחה ושקט שלא חוו מזמן ואולי בכלל.
כולם רוצים להרגיש את האהבה שהינם והאור שהינם.

יש אין ספור שיטות ובתי ספר שילמדו שחרור כזה או אחר. זה נכון. וגם אני עברתי ולפעמים עוד עוברת דרכם. וכל מה שבן אדם מתחיל להניע ולעשות – זה מבורך וטוב.
אבל שום דבר לא ישתווה ללימוד הפילוסופיה ההינדית. ועל זה אני מוקירה תודה למורה שלי הילה, שלוקחת אותי דרך קוצים וסלעים ותהומות אל קצה מלא אור.

זה לימוד שלא מיפה ועוטף לך את הדברים. לא מציע איזה תרגיל וריקודים ופסטיבלים לשחרור. זה לימוד שלא מסתובב סביב הנקודה מבלי לגעת בנקודה עצמה, כמו שנעשה בהמון שיטות.
הלימוד הזה כמו חץ שמותחים על קשת, וברגע שהנשמה מוכנה ורוצה להתעורר, החץ נשלח ואין דרך חזרה יותר”.

מתי בעצם אתחיל להרגיש את השינוי מהעבודה איתך?


“כבר בשיעור הראשון איתי תלמד מהו מקור הסבל שלך. ותגלה מה המהות שלך באמת.
אולי לא תהיה מואר או תתעורר אחרי השיעור הראשון, אבל בהחלט הבנה חדשה תחלחל, וזה זרע שרק יצמח ויעיר אותך שוב ושוב, עד שתיזכר.
תגיע אלי לשיעור ומשהו יקרה לך בלב ובנשמה.
גם אם תתנגד בהתחלה, אתה תמשיך להגיע. בדיוק כמו כל מי שאני מלווה כעת.

למה?

כי אתה רוצה להיות מאושר כמו כולם”.

״כבר בשיעור הראשון איתי תלמד מהו מקור הסבל שלך״

 "אני חיה את החלום"
“אני חיה את החלום” (ממאגר אישי)

אולי גם יעניין אותך:

וזה פשוט להיות מאושר ?

“את האמת? כן. בשנת 2005 בהודו, הגוף שלי והנפש שלי ידעו כבר הכל, רק שלקח עשור וחצי עד שהבנתי שעלי פשוט לחיות את מה שטוב ונכון בעבורי.

לפעמים אנחנו כ”כ רוצים שיגלו לנו את הסוף, ושוכחים כמה הדרך יפה.

משום מה, נהנים להשתמש במושג הזה “מדוייק” זה נהיה איזה מונח היפסטרי כזה, או “רוחניקי”.
ויש לי הבנה עמוקה היום, שזה לא המדויק מה שקובע, זה הנכון והחיבור אל התנועה.

וזה מה שאנחנו רוצים לחוות בעצם. הוויה. נוכחות. את הרגע הזה.
עם חדשות, ועיתונים, ומזון שאינו נקי – אנחנו מפתחים קהות חושים כזו. שלא מאפשרת לנו לחיות את עצמנו במלואנו. זה הסבל האמיתי”.

את יכולה להסביר לי למה את מתכוונת?

“בסופו של דבר אתה ואני אחד.
ככל שאראה בך את האהבה שהנך – אראה אותי בהכרתי הטהורה (בסנסקריט chita). ככל שאראה כאבים, חושך, מגבלה, אתגר – אראה את האתגרים שבי המבקשים אותי לשוב ולהתגלות, ולהתעורר עוד ועוד.

מאוד חשוב לי להבהיר שמהלך המפגשים איתי, אין מטפל ומטופל. אני לא מבקשת להיות מורה וכל תלמיד ומתרגל הם השראה גדולה בעבורי.

אני מעדיפה להסתכל על עצמי כ”פנס” שיש לו אפשרות ברגע נתון להאיר על חלק חשוך.
והתפקיד הזה די קשוח לעיתים, ולקח לי הרבה זמן להבין מתי כדאי להאיר.

בן זוג יקר לליבי ממש שנא אותי על שהבעתי במילים מה הלב שלי רואה. עשיתי זאת מבלי שנתבקשתי. זו הייתה טעות.

היום אני מלווה רק מי שמבקש. רק מי שמתמיד ומשלם.

אבל זו דרכו של מטפל, נדמה לי. אנשי טיפול עוברים גלגולים רבים. זו בגרות וכאבים רבים שצריך לעבור, לפעמים אכזבות ופרידות קשות, לא כולם ולא תמיד, אבל יש דרך שעוברים בה כדי להבין שאין להיכנס למרחב נפשי פרטי של איש, בלי שביקש באופן מפורש”.

איזה טיפ את יכולה לתת לקוראים? מה את מציעה למי שרוצה להתחיל לחיות חיים מאושרים יותר?

“אני מוצאת שלרוב נוח להתחיל מהתרגול הפיזי.

תרגול האשטנגה מחזק אותנו מאוד מבחינה פיזית. במקביל הוא מגמיש אותנו מאוד.
התרגול האשטנגי משפר את זרימת הדם בגוף, פורק אנרגיה, חרדות, עצבים, דיכאון.
התרגול האשטנגי משפר את מערכת העיכול ומאפשר יציאות סדירות וטובות יותר. אנשים לא יודעים כמה הפן הזה חשוב לשמחה ושחרור מחרדות.

תחשוב שיש לך בגוף פסולת שלא מתפנה – זה פשוט סיוט לחיות ככה.
אתה יודע כמה אנשים סובלים מעצירות/שלשול/חוסר ביציאות וכו…?
התרגול האשטנגי עוזר לנשים להיפתר מתסמיני PMS ומכאבים תוך כדי המחזור החודשי או הביוץ.
אז זה הדבר הראשון שאני מציעה לעשות, פשוט להצטרף לכיתת מייסור אצלי או בכל מקום אחר בארץ, ולהתחיל לתרגל בקצב שלך.
 אח”כ ללמוד טכניקה בסיסית של מדיטציה ולשבת כל יום לפחות 10 דקות.
בהתחלה ממש קשה לבד, אז פשוט אפשר להיכנס ללינק והכנתי סרטון חינמי לתרגול מדיטציה בסיסית.”

אולי גם יעניין אותך:

יש לך עוד איזה טיפ לתת?

“פשוט להביט במעגלים המקיפים אותי בחיים.
ככל שתקדימו להבין את הסביבה בה הקפתם עצמכם – תבינו מאין מגיעים חלקים נכבדים מהשליליות, החרדות, חוסר האומץ שלכם, הפחדים המנהלים אתכם ובגדול – לחץ, חוסר אושר ואפילו דכדוך ודיכאון.
ההבנה הזו היא חלק משמעותי בהתפתחות. מה כל אחד יעשה איתה – זה כבר עניין נפרד.

אף אחד אחר לא צריך לעזוב מקומות עבודה, והיום אני מטפלת באנשי עסקים ועורכי דין מהעסוקים והלחוצים במדינה.
והיתרון שלי על פני כל מטפל אחר הוא – שגם אני הייתי שם. ואני מבינה בדיוק על מה מדובר מהנשימה הראשונה, גם ללא מילים”.

"הצבעים עזים וחיים וזזים.וזה מה שאנחנו רוצים לחוות בעצם. הוויה. נוכחות. את הרגע הזה."
“הצבעים עזים וחיים וזזים.וזה מה שאנחנו רוצים לחוות בעצם. הוויה. נוכחות. את הרגע הזה.” (ממאגר אישי)

מיטל, איך הקוראים שלך יכולים ללמוד יותר? איך הקוראים שלך יכולים להנות ממך יותר?

“אני אתן לך קישור שתוכל לשים לקוראים, בצד השני שלו מחכה לכם 98% הנחה על קורס יוגה אונליין שיצרתי”.

את ההנחה ניתן להשיג כאן

אולי גם יעניין אותך:


הבהרה

אתר דה-רוטשילד מארח לעתים כתבות ממומנות ומקודמות. כתבות שכאלה מכילות תוכן ומידע שיווקי. מערכת דה רוטשילד אינה אחראית למהימנות המידע ועצם פרסומה של הכתבה אינו מהווה המלצה או הצעה של מערכת דה רוטשילד לרכוש ואו להשתמש בשירותים או המוצרים המופיעים בה.