הופתעתי.
כבר התרגלנו שפרישה והגשמה לא מתערבבים. רבים מאיתנו מכבים את התשוקה שלנו להגשמה עצמית ולפיתוח עיסוק מספק כבר ביום ה-"פרישה" מהעבודה. משלימים עם משבר הריקנות ותחושת הפחד מהעתיד שלנו, ומהשעון שממשיך לתקתק.
לעומתם, יש את אלו שהעזו להפוך את “ההובי“ (תחביב) שלהם לעיסוק (למשל בישול) דווקא בגיל הפרישה, וכך לחסל...
זה הזוי! אני אף פעם לא שמעתי עדיין על הזדמנות כזאת...
בעידן של היום, קריירה עצמאית מהבית הפך להיות החלום של כל אמא שהילדים שלה עזבו את הקן ומחפשת זמן איכות יקר להגשים את החלומות שלה.
ועדיין, או אולי דווקא בגלל הרצון האדיר הזה, האינטרנט מופצץ בהתראות שווא על הסבות מקצוע...